הרצאות - ענת שפרן אור - המטפלת
 

להזמנת הרצאות: 050-4227037

המטפלת
סר מייקל גיפורד הוא שחקן תיאטרון שקספירי לשעבר. חולה פרקינסון, התהילה מאחוריו, והוא חי לו בטירתו זעוף ונרגן. בתו סופיה מנסה לגונן עליו ומחפשת עבורו מטפלת שכן כל הקודמות לא שרדו את התנהגותו הבלתי נסבלת.
דורוטיה, שהגיעה מבוקרשט לא נרתעת מסר מייקל.
סופיה הבת דואגת לשלומו של אביה, אך איננה מבינה את צרכיו. בשיתוף עם מילי, מנהלת משק הבית אשר מלווה אותו שנים רבות הן חונקות אותו "בכלוב של זהב". דורוטיה משנה את הכל, ולדבריו מזכירה לו את את עצמו בצעירותו, יש בה אש פנימית וחום. לכאורה, בעיני הדמויות "המגנות" היא נוהגת בחוסר אחריות, אך היא היחידה המכניסה שמחה ותחושת חופש לחייו. במובן זה הסרט מזכיר את "מחוברים לחיים" הצרפתי.

ומכיוון שבתוכניתה של דורוטיה ללמוד משחק, השניים מגלים עד מהרה כי יש להם אהבה משותפת לשייקספיר.הסרט משלב ציטוטים שייקספיריים שאינם סתמיים. תפקידו של גיפורד כמלך ליר נחשב כאחד המושלמים, לכן, בערוב ימיו כשהוא חולה וחש מוגבל וחסר ערך הוא שב אל הטקסטים של המלך ליר. המחזה הידוע בוחן יחסים טעונים בין אב לבתו.

מייקל אומר לדורוטיה כי "להיות שחקן זה לא עיסוק- זה מי שאתה" לכן, גם כאשר תפקידים על הבמה כבר לא ניתנים לו- מייקל נשאר שחקן בנשמתו ובמהותו. ישנו  טשטוש בין המציאות, החיים ובין הבמה והמשחק- משום שכך מייקל תופס את העולם.
אין ספק, הציטוט הידוע מתוך "כטוב בעיניכם" נמצא בתודעה שלנו כל הסרט:
"כל העולם במה
כולם וכל איש ואישה
רק שחקנים הם
כניסות ויציאות להם
וכל אדם על פי תורו יופיע
בתפקידים שונים במחזה
ששבע עלילות לו"...

המוטו של הסרט הוא כי "ההצגה חייבת להימשך" לא רק במובן משחק על הבמה אלא במובן הסמלי- לשחק על במת החיים. וזה קשור למונולוג המפורסם של המלט, המצוטט בסרט שוב ושוב ובעיקר, בנאום הסיום בטקס שבו מייקל מקבל את הפרס על מפעל חיים. דרך אגב, השחקן היה שותף לכתיבת נאום הסיום.
"להיות או לא להיות- זאת השאלה" שואל גם מייקל, ותשובתו: "להיות ללא תוקפנות וללא אשמה".

מתוך ניסיונו הוא מעביר לדורוטיה את תובנות חייו:
"הפכי את חסרונותיך ליתרונותיך"
"שניים הם החשובים בחיי אדם: הראשון והאחרון"
הוא מלמד אותה לסלוח לעצמה שכן אנו "מבצעים מעשים גדולים וטעויות מביכות".
המפגש האנושי תמיד מאפשר הזדמנות לשינוי. מייקל זקוק לדורוטיה והיא – לו. המפגש עם האחר מזמן לנו התבוננות במראה, התפתחות וצמיחה. כך בקולנוע וכך בחיים.

השאלה המרכזית שהסרט מעמיד במרכזו: מה קורה לאדם  באחרית ימיו כשתהילתו מאחוריו ושום עתיד מזהיר אינו באופק.
למרות הנושא הלא מלבב יש בסרט הרבה חן והומור. בריאן קוקס הוא סר מייקל סיפורד, ומשחקו נפלא. אולם, אפשרי שהקטעים השקספירים לא יעניינו כל צופה.
בסופו של דבר השאלות המהדהדות בסרט הן האם ההצגה חייבת להמשך? האם להיות או לא להיות? וכיצד להיות?

לגנות הסרט אומר כי הוא שקוף מדי, הייתי מעדיפה שיהיה מרומז ומעודן יותר. בנוסף, הוא מותיר רושם של סרט שכבר ראינו.
ובכל זאת, אומר כי מעבר למשחק המשובח של קוקס, הסרט מושך, מהנה וכדאי לראותו.


בימוי: יאניס אדלני
תסריט: גילברט אדייר, טום קינינמונט, יאנוש אדלני


לקבלת המלצות על סרטים חדשים בבתי הקולנוע ועודלחצו כאן
לרכישת הספר : חוויה מהסרטים- לפגוש את עצמך בקולנוע - לחצו כאן
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
© כל הזכויות שמורות לענת שפרן אור - הרצאות קולנוע שנוגעות בחיים
לייבסיטי - בניית אתרים