להזמנת הרצאות: 050-4227037

הסרט נפתח בתמונה שלווה: פטריק משייט עם דודו לי ועם אביו ג'ו, הוא  נשאל אם מי ירצה להיות בעת צרה- עם אביו או עם דודו? ופטריק הילד משיב: "עם אבא". רמז מקדם לבאות. דיאולוגים בדקות הראשונות של סרט איכותי יזכו למשמעות בהמשכו.

לי גיבור הסרט הוא הנדי מן, המתקן את הקילקולים בבתיהם של אחרים,  ומנקה את החרא בבתי השימוש של דיירי הבית בבתים שהוא משמש כאיש תחזוקה. סמליות רבה יש בעיסוקו. משהו כמעט אטום מאפיין את מבטו של לי, מעין ניתוק מהמציאות, ויחד עם זאת התפרצות בפאב סתם כך, מעוררת שאלה: מה מטריד אותו באמת.
טלפון מבהיל אותו לבית החולים, אחיו הסובל מאי ספיקה של הלב מת בטרם הצליח להגיע ולהפרד ממנו.

הסרט עושה מעברים בין ההווה לעבר. בהווה הסיפורי לי עסוק בענייני סידרי הלוויתו וקבורתו של אחיו ג'ו ובטיפול באחיינו פטריק שנותר ללא אחריות של מבוגר, שכן אמו זנחה אותו בעודו ילד. אט אט אנו נחשפים  לטרגדיה שהתרחשה בעבר בחייו של לי, המסבירה וסוגרת פערים לגבי מצוקתו הנפשית.

ישנם רגעים בסרט שפשוט לא ניתן שלא לבכות. המשחק לעילא ולעילא של קייסי אפלק, אך גם של לוקאס הדג'ס, המגלם את פטריק,האחיין ומישל וויליאמס, גרושתו של לי.
התסריט, הבימוי, הצילום- הכל מושלם. אין טיפת זיוף בכל אלה, והסרט מציג סיפור אנושי  מהפך קרביים בעדינות, באמינות, בכאב.

מותו של האח ג'ו בגיל צעיר יחסית, (אם כי מחלתו היתה קרדינלית) מניע את הטרגדיה האישית- משפחתית של לי. פטריק בן ה-16 מתמודד עם מות אביו באמצעת בריחה אל נגינה בלהקה, או אל זיונים של חברותיו. ישנם קטעים משעשעים המהווים הפוגה קומית, ומציגים ניסיון התמודדות של נער מתבגר. אבל גם הוא לא יכול להמלט מן הכאב המתפרץ ברגע לכאורה סתמי: פתיחת המקפיא בחיפוש אחר מזון.

סצנת המפגש  המקרי בין לי לגרושתו, והדברים הנאמרים שם עוצמתיים באופן חריג ובלתי נשכח. גם הבחירה של הבמאי בסצנת ההלוויה ראויה להערכה גדולה. פסקול הסרט מרטיט, והשלג והקור משמשים רקע מטאפורי למתחולל בנפשו של גיבור הסרט.
הסמליות שזורה בפרטים הקטנים של הסרט: אם נחזור לעיסוקו של לי הרי שהוא מתקן עבור אחרים את מה שאינו יכול לתקן בחייו, הוא מתחזק את ארבעת הבניינים, אך בעצם קיים, שורד, לא חי. והחרא האמיתי הוא בחייו ולא בשירותים... המנוע של קלאודיה מארי, סירתו של ג'ו האח עומד לשבוק חיים בדיוק כפי שקרה לבעליה. ואי היכולת לקבור את ג'ו אף היא מתפרשת כסמלית. ניתוק או מוות מלווים את הסרט לכל אורכו, ניתוק בין בן לאימו, פרידה בין בני זוג, מוות מוחשי ומוות רגשי.

מה אפשר לעשות כשאדם חש "שלא נותר דבר"? כיצד ניתן לנחם את לי, האם אפשר?
זהו סרט נדיר, אך אלו המבקשים לצאת כדי להתבדר בסרט קליל- יאלצו לוותר על חוויה קולנועית חד פעמית זו.
יצאתי נפעמת. הביאו ממחטות.

בימוי ותסריט: קנת' לונרגן
לקבלת ניוזלטר אחת לשבוע והמלצות על סרטים חדשים- לחצו כאן


לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
© כל הזכויות שמורות לענת שפרן אור - הרצאות קולנוע שנוגעות בחיים
לייבסיטי - בניית אתרים