להזמנת הרצאות: 050-4227037

מעבר להרים ולגבעות

הסרט משרטט תמונת מצב כפולה: ברובד בגלוי זהו סיפורה של משפחת גרינבוים: הורים, בן ובת. האב, דוד השתחרר משירות קבע בדרגת סגן אלוף, ולא ממש מוצא את עצמו בעולם ההצלחה והשיווק. האם היא מורה לספרות בתיכון ואשת תרבות. הבן עומרי מייצג דור צעיר שמתחצף לאמו ויחד עם זאת ילחם את מלחמתה בהמשך. הבת יפעת נמשכת להפגנות שמאל ו"חוצה את הגדר" אל מעבר לגבעות וההרים, לעולם מסוכן של קשר עם ערבי פלשתיני.

כל אחד מבני השמפחה חי את עולמו, עושה דברים אסורים, אך גם לא נענש עליהם.

הסרט מתחיל עם ציטוט משירו של דוד אבידן "ייפוי כוח":

"מה שמצדיק יותר מכל 
את הבדידות, את הייאוש הגדול, 
את הנשיאה המוזרה בעול 
הבדידות הגדולה והייאוש הגדול... 

היא העובדה הפשוטה, החותכת, 
שאין לנו בעצם לאן ללכת. "

תחושת האין מוצא היא לא רק של המשפחה המסויימת הזאת אלא סיפורה של החברה הישראלית שאיבדה את דרכה, שלא הגשימה את החלום.
לשם כך שוזר הבמאי ערן קולירין ("ביקור התזמורת") את הפסקול של שירי ארץ ישראל כמו: שיר העמק, כשאור דולק בחלונך (אריק איינשטיין). בתגובה לשאלתי ענה הבמאי כי השירים הם שירי אוירה "שירי ממסד. יש בהם יופי, אך גם טרגיות"
הבתים שאינם מזוכרים בסרט אבל מהדהדים בו חשובים לא פחות ואולי יותר" למשל המשכו של "שיר העמק":

"אופל בהר הגלבוע, 
סוס דוהר מצל אל צל. 
קול זעקה עף גבוה, 
על שדות עמק יזרעאל. 
מי ירה ומי זה שם נפל 
בין בית אלפא ונהלל. "

ישנו עמק אך גם יש אימה.
הסרט נפתח ומסתיים בקונצנזוס: "שיר פרידה" של שלמה ארצי ובהופעה של ארצי בקיסריה. "הכניסי תחת כנפך" של ביאליק מבוצע בביצוע הותיק של נחמה הנדל ואח"כ בביצוע של מיקי גבריאלוב- ואסתרית בלצן (האמיתית...) מעניקה את הפרשנות שיש כאן מעבר מן "היהודי" אל "הציוני".

יש בסרט טקסים רבים המסמלים את הישראליות: טקס הפרידה לאחר שירות צבאי ממושך, המופעים בקיסריה וטקסי הירידה למקלטים ותרגול פיקוד העורף- אשר נותנים את האשלייה כאילו יש לנו שליטה על החיים. "קשקוש- אין לכך משמעות"- אומר הבמאי. בסצנת הירידה למקלט של תלמידי ביה"ס, ישנן תנועות בלט של המורות-לדבריו: "סוג של ריקוד מנחם".

האם רינה, בשיעוריה מזכירה את עגנון, ("תמול שלשום", "בדמי ימיה", "ספור פשוט")  "מאחורי הגדר" (ביאליק) וכותבת על הלוח ציטוט מ"שיר השירים" עליו היא אומרת שמדובר ב"ריחוק ובקירבה בו זמנית" אשר מאפיינת את משפחתה ואולי במידה מסויימת את יחסי ערבים – יהודים.

הבמאי הוסיף כי בעיניו "ההתבוננות במציאות היא מלאת כאב".ברמה המשפחתית ישנה התפרקות לאוסף של אינדיבידואלים. המשפחה מפורקת לאנשים בודדים לחלומותיהם שלא מתגשמים. ברמה הלאומית לא ברור מי אשם, על מי האחריות? האם הערבי הוא טוב או מחבל?
יפעת מרגישה בסצנה מסויימת שמשהו לא בסדר, אך אינה יודעת מה, מדובר במשהו לא מפוענח- סצנה זו יכולה לשמש סמל ומראה לסכסוך, ואולי- מראה לחברה הישראלית בכלל.

"מהפלונטר הזה אין לאן ללכת, חוסר האפשרות לשנות"- מוסיף ואומר ערן קולירין.

הסרט מסתיים בדיווח בטלוויזה עליו אומר הבמאי שאנו סומכים על התקשורת שהיא מביאה בפנינו את האמת, אבל הוא מעמיד את הדבר בספק אירוני. ואולי גם את השמחה המשותפת של בני משפחת גרינבוים בהופעה של שלמה ארצי.סיום זה מתקשר לדבריו של ערן קולירין כי "ההתפוררות היתה ולא היתה. לא שמים את האצבע איפה היא מתרחשת. התחושה היא כזאת, ויחד עם זאת, ממשיכים לחיות חיים סבירים".

הבמאי בחר בשחקנים לא מוכרים. משחקם מצויין. אלום פורת משחק את האב, דוד  ויש פער בין הפיזיות שלו לבין מצבו השברירי המעודן. קולירין אמר כי הדמות האהובה עליו ביותר בסרט היא דמות האם.

לסיום, אזכיר את הבית המסיים של שירו של אבידן שאין ספק כי הבמאי שולח אותנו לשם (כפי שהוא עושה כמעט עם כל הטקסטים המצוטטים ומזומרים) כדי להשלימו ולקשרו לסרט:
"מה שמצדיק יותר מכל 
את החלום, את הייאוש הגדול 
את הידיעה שאין שום הצדקה 
ואת חיפושה מחדש, כל דקה. 
כל דקה... 
....
העובדה הפשוטה, החותכת 
שאין לנו בעצם לאן ללכת. "

סרט קשה לצפייה, וגם לפענוח. מתאים למי שמוכן/ה להשקיע. אין זה סרט משעשע כדי להעביר סתם כך את הזמן.

שחקנים: אלון פורת, שירי נדב- נאור, נועם אימבר, מילי עשת.

לקבלת המלצות על סרטים חדשים בבתי הקולנוע ועוד- לחצו כאן
לרכישת הספר : חוויה מהסרטים- לפגוש את עצמך בקולנוע - לחצו כאן

לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
© כל הזכויות שמורות לענת שפרן אור - הרצאות קולנוע שנוגעות בחיים
לייבסיטי - בניית אתרים