להזמנת הרצאות: 050-4227037

סארו- כל הדרך הביתה
הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של סארו בריירלי "הדרך ארוכה הביתה". הסרט מחולק לשני חלקים ברורים: בראשון מסופר סיפורו של הגיבור החי עם אמו קשת היום ובנה הבכור, גודו עוזר לה לפרנס גם את אחיו ואת אחותם. באחת הפעמים שגודו וסארו יוצאים לעבודת לילה סארו מוצא עצמו לבד בתחנת רכבת. הוא עולה על רכבת שמביאה אותו הרחק מביתו, לקולקטה, שבה אנשי המקום דוברים בנגלית ולא את שפתו.
חלק זה מצליח להעביר את התחושה הקשה  של ילד אבוד בעולם שלא מגן עליו, כשהוא רחוק מאמו האהובה ומאחיו הנערץ. 
הוא נלקח לבית יתומים ובהמשך מאומץ ע"י זוג הורים אוסטרליים וגדל בטסמניה, אי בדרום מזרח אוסטרליה.
הוריו המאמצים סו (ניקול קידמן) וג'ון (דיוויד ונהם) מאמצים גם ילד הודי נוסף, מאנטוש.  גידולו של האחרון אינו מעניק להורים נחת גדולה, הילד רדוף הטראומות שעבר בהודו גדל למבוגר הרסני צורך סמים.
החלק השני של הסרט מתרחש 20 שנה מאוחר יותר. סאדו בוחר ללמוד מלונאות במלבורן. שם במפגש של צעירים שמוצאם מהודו הוא נתקל בזאלאביה- מאכל הודי שמעורר אצלו דחף עצום למצוא את משפחתו.
כדי לא לפגוע באמו המאמצת אין הוא משתף אותה בסבל הרגשי שהוא חווה.
יופיו של הסרט הוא בבימוי המעולה, בצילומי הנופים ושילוב המוסיקה, בדמותו של סארו הילד (סוני פאוור) שמשחקו מכמיר לב. דב פאטל הידוע מ"נער החידות מבומביי" מגלם את סאדו הבוגר.
בחלק השני יש מעט זיופים דרמטיים המפחיתים מעט מאיכותו של הסרט.
זהו סרט קשה לצפייה שכן אנו נחשפים להודו הענייה, העלובה, השורדת, לערך של חיי אדם בכלל וחיי ילדים בפרט. תופעת מכירת ילדים קטנים לצורכי מסחר ורווח כספי.

ישנן שתי סצנות של המון שהן מנוגדות זו לזו: בראשונה, בעיר הגדולה סארו מבקש עזרה בתוך המון זרים דוברי שפה שאינו מבין, ואף אחד לא רואה אותו. בסצנה השנייה הסמוכה לסיום, המון הכפר מקיף אותו באהבה ומריע לו.
גם מוטיב האבנים מלווה את הסרט והופך אותו לצובר משמעות מתעצמת. כף היד של אהובתו לוסי מעוררת בו את הזכרון של היד של אמו קשת היום העובדת במחצבה ובנשיאת אבנים.
בסצנה אחרת סארו מצא כף אותה והיא משמשת אותו לבטא את רעבונו בדרך מקורית שיש בה אפילו חן רב. גם יכולתו לאמץ את הדמיון כדי להמלט ממצבים קשים מוסיפה את הפן פיוטי לסרט.
הסרט נקרא במקור "" LION-התרגום של השם שאדו שהוא שמו של הגיבור שלא ידע להגות אותו נכון.
בסרט מוצגות שתי אמהות שיש להן תפקיד מרכזי: האם אליה סאדו כמה, מתגעגע, חושש לגורלה ולסבלה . כאשר סאדו נשאל מה שמה של אמו הוא עונה: אמא".
סו, האם המאמצת האוהבת, מבינה, מכילה- ממנה הוא מנסה לחסוך את הידיעה על החיפוש האובססיבי של ביתו.
יש בהודו 80,000 ילדים אבודים.
סארו חי היום באוסטרליה, הוא רכש בית ראוי עבור אמו שסבלה כל כך הרבה שנים.

סרט לכל מי שרוצה להתרגש, וגם קצת לבכות....
 
בימוי: גארט דיוויס
לקבלת ניוזלטר אחת לשבוע והמלצות על סרטים חדשים- לחצו כאן


לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט
© כל הזכויות שמורות לענת שפרן אור - הרצאות קולנוע שנוגעות בחיים
לייבסיטי - בניית אתרים